ליאור לוי

ליאור לוי, בן 32 מרמת גן, עובד במינהל ההנדסה בעיריית תל-אביב, מספר על עצמו, על החברים ועל רֵעִים:

אני חבר בקבוצת רֵעִים קריית אונו –מבוגרים. יש לנו מדריכה מקסימה שקוראים לה ענבל שמעבירה לנו פעילויות מגוונות ומעניינות. החבר'ה שאיתי הם חבר'ה מדהימים, ביניהם נמצאת גם בת הזוג הנפלאה שלי, שירה.
אני בן אדם רגיש וחברותי ותמיד רוצה את טובתם של אנשים. בזמן הפנוי שלי אני אוהב לקרוא ספרים, לגלוש באינטרנט, לצאת למסעדות ולשיר (אני, בין היתר, שר בחבורת זמר של גני תקווה).

הפגישה הראשונה שלי ברֵעִים הייתה לפני 12 שנה, כשהצטרפתי רשמית למועדון בקבוצת הצעירים. בהתחלה קצת חששתי אבל קיבלו אותי מאוד יפה, וכתוצאה מכך השתפרו המיומנויות החברתיות שלי בצורה מטאורית. אני נהנה לצאת עם החברים והבת זוג שלי לסרטים, למסעדות, לבאולינג, ובקיץ אני אוהב לצאת איתם לים. אנחנו חבורה מאוד מגובשת ונהנים ביחד, ובלי המועדון לא היינו מגיעים לאן שהגענו! אני מאחל לעצמי שאמשיך באותה דרך שסללתי לעצמי עד עכשיו, שאמשיך ליצור חברויות ושתמיד אהיה מאושר עם מה שיש לי.

דניאל קפלן

דניאל קפלן, בן 25, נולד באוקראינה, גר בחדרה, מספר על עצמו, על החברים ועל רֵעִים:

אני שנה חמישית ב 'רֵעִים', מתוכן שלוש וחצי שנים בקבוצה של כרמל, בהרצליה. בימים אלה לומד מידענות עסקית בבית איזי שפירא ועובד ביס פלנט כסדרן. יוצא לי לראות הרבה סרטים, לאחרונה ראיתי סרט מרגש ונוגע ללב בשם 'נשיקה בחצות' אבל אני לא אעשה כאן ספוילרים...

אני אוהב להיפגש עם חברים. יש לי חברה מטבעון, כבר שנתיים וארבעה חודשים, שני דגן. אני אוהב לארגן דברים, להיות בפרונט, זה פותח לי דלת להיכרויות חדשות. לפני קצת יותר משנתיים יזמתי מפגש עם קבוצת טבעון. אני מאד אוהב מוזיקה, להקת דרגון פורס שמנגנת מטאל (אבל קליל) השפיעה עלי ובעקבותיה זה התחלתי לנגן על גיטרה. ההיכרות המוזיקלית הראשונה שלי בארץ היתה עם אייל גולן, היום אני אוהב את יהורם גאון.

בכיתה ז' למדתי בכיתת תקשורת. ראיתי ילדים שהתנהגו מוזר, לא הרגשתי שייך. אובחנתי כאספרגר מאוחר יחסית, בגיל 16. אבא בא יום אחד וסיפר לי שיש לי אספרגר. לא הייתי מוכן לקבל את זה בהתחלה, לא היו אנשי מקצוע סביבי שיסבירו לי בכלל מה זה אומר. הרבה זמן לקח לי לקבל את עצמי. בגיל 19 הצטרפתי לרעים ואז הדברים התחילו להשתנות. כבר לא הרגשתי בודד. ברעים אני לא מרגיש מוזר, אני יכול להיות טבעי, בלי כל המסיכות.
יש לי שני חלומות: הראשון הוא להיות עם בת זוג שתאהב אותי כמו שאני, שתבין ותתמוך, והחלום השני הוא למצוא עבודה שגם אהנה ממנה וגם תפרנס אותי.

דולב רובינס

דולב רובינס, בת 27, מהישוב שמשית, מספרת על עצמה על החברים ועל רֵעִים:

ב 8-9 שנים האחרונות אני חיה ב'בית בעמק' – דיור מוגן בקיבוץ יפעת ומשתתפת בקבוצת רֵעִים בטבעון. יש לי בן זוג כבר כמעט 4 שנים, קוראים לו מאור וגם הוא נמצא ב'בית בעמק' ומשתתף ברֵעִים.
אני הבת הקטנה במשפחה, יש לי עוד שני אחים גדולים – לוטם שעושה דוקטורט בנושא דיונות של חול, ואדר שעובד בחברת הייטק. יש לי גם אחיין בן שנה וחצי שאני מאד אוהבת להיות איתו.
אני רוכבת על סוסים מגיל 4 ומאד אוהבת את זה, וגם משתתפת בחוג דרמה שזה חוג של שיר ותיאטרון, לפעמים יש לנו הופעות. אני עובדת בבית אבות בגניגר. אוהבת להיות עם האנשים שם. מקריאה להם אקטואליה, מאכילה אותם, בעיקר עוזרת למי שמרכזת את התעסוקה.

כיף לי להגיע לקבוצה שלי ברֵעִים כי זה נותן לי הזדמנות להיפגש עם חברים מחוץ למסגרת של בית בעמק וגם ברֵעִים הכרתי את מאור, הבן זוג שלי. אני חושבת שלינור, המדריכה שלנו, היא מאוד אכפתית. ברגע שלמישהו קשה אז היא ישר מתעניינת. מאד נקשרתי אליה. למפגש הראשון ברֵעִים הגעתי יחד עם עוד חברה מבית הספר ואני זוכרת שזה היה נורא מוזר כי לא הכרתי את כל האנשים. אבל מאז עברו כבר 9 שנים ויש לי מלא חברות וחברים ואנחנו מאד מגובשים ועוזרים למשתתפים חדשים שמגיעים.

בזמני הפנוי אני אוהבת לישון, והרבה... וגם לקרוא ולראות טלוויזיה. עם חברים אני אוהבת לצחוק, לצאת לבתי קפה ולבתי קולנוע וגם סתם להיות בחברתם.
אני מאחלת לעצמי חתונה בעתיד ומגורים משותפים עם בן הזוג שלי וגם הייתי רוצה ללמוד משהו.

מאור אלון

מאור אלון, בן 27, מטבעון, מספר על עצמו, על החברים ועל רֵעִים:

אני הבכור מבין ארבעה אחים במשפחה אוהבת ותומכת. אבי קבלן חשמל ואימי סועדת קשישים. במקור מטבעון, אבל גר כיום בקהילה מוגנת 'בית בעמק', שבקיבוץ יפעת, בעמק יזרעאל. אני גר בחדר לבד, ויש לי בת זוג מהמקום כבר 4 שנים, דולב, שגם היא משתתפת ברֵעִים.
אני עובד ב'קפה קפה' שביפעת, כעובד מטבח, נהנה מאוד מהעבודה אוהב להגיע, למרות שזו עבודה במשמרות, אני ביחסים מעולים עם צוות העובדים וההנהלה. אחראי ומבצע את העבודה הכי טוב שאני יכול.

אני משתתף פעיל בתוכנית רֵעִים כבר 10 שנים, בקבוצת טבעון. נהנה מכל רגע בקבוצה, מהפעילויות והחוויות, מסתדר עם חברי לקבוצה ועם המדריכה. תורם ככל יכולתי לפעילות עם החברים. בשנה האחרונה הצטרפתי לצוות שגרירי רֵעִים ונהייתי מעורב יותר בפעילות של התכנית ברמה הארצית. בסך הכל אני מרוצה ומסתדר טוב גם בקהילה המוגנת וגם ברֵעִים.

אחר הצהריים, כשאני לא עובד, אני אוהב לבלות עם חברים וגם מאוד פעיל בבית בעמק, בצוות אמנה, פנימי וארצי. חוץ מזה, אוהב לצפות בטלוויזיה, אוהב לאכול וכשיש לי אפשרות מאוד אוהב להתעסק בבישול. בימים אלו ממש אני נמצא בתהליך מול ביטוח לאומי לקבלת עזרה בלימודי מקצוע.

אני אדם חרוץ, אוהב סדר ומקפיד לתאם מראש דברים וכך מצליח להגיע לכל מה שאני רוצה. אני אוהב לעזור לזולת, בכל דבר שיכול ובכל דרך. מרגיש שעברתי תהליכים מדהימים בחיים, קיבלתי עזרה מקצועית מעולה, ולכן אני היום במקום הכי טוב שאפשר.

אוהד לוינשטיין

אוהד לוינשטיין, בן 33, מהרצליה, עורך וידאו בערוץ הספורט, מספר על עצמו, על החברים ועל רֵעִים:

עד לא מזמן הייתי שייך לקבוצת צעירים חיפה (אני צעיר בנפשי :-) לאחרונה עברתי לקבוצת הרצליה משום שגם עברתי להתגורר שם. את המפגש הראשון שלי בתוכנית אני לא ממש זוכר. זה היה לפני הרבה מאוד זמן, מה שכן אני זוכר זה את המפגש הראשון שהיה לי בחיפה במתנ״ס העכשווי, מתנ״ס ליאו בק, עם נטע, ידעתי שחלק מהחברים לקבוצה הקודמת אמורים להיות, זה משהו שנתן לי ביטחון. המפגש עבר בצורה חיובית...
בהתחלה לא חשבתי שאשאר בתכנית כל-כך הרבה זמן. מהר מאוד הפכתי לחבר מפתח בקבוצה, רכשתי חברים טובים ובשלב מסוים גם באו (ועדיין באים) להתייעץ איתי, כי סומכים על דעתי ומעריכים אותה.
הייתי בטוח, כפי שהיה ניתן לשער, שאני מוכר רק לחברי הקבוצות החיפאיות ואולי לכמה ותיקים בודדים ברחבי הארץ, כך שהייתי מאוד מופתע לגלות שחברי הקבוצה החדשה שלי בהרצליה הכירו אותי (לפחות רובם) כאוהד מחיפה, וידעו עלי לא מעט, עוד לפני שהוצאתי משפט אחד מפי, דבר שמאוד החמיא והקל עלי את המעבר מקבוצה אחת לשנייה...

בזמני הפנוי אני אוהב לשחק משחקי וידאו, לראות סרטים וסדרות שונות, גם זרים מידי פעם (בעיקר צרפתים), וקולנוע פרינג׳ או b - movies שזה סרטים שחולפים מתחת לראדר ההוליוודי הנוצץ, ולרוב אלה הסרטים שאני יותר אוהב לראות. מבחינת משחקי וידאו זה בעיקר משחקי הרפתקאות כמו tomb raider או uncharted, משחקי יריות call of duty ומרוצי מכוניות need for speed. אני אוהב לשמוע בעיקר מוסיקה ישראלית, ובעיקר כזו שהתפתחה מסוף שנות ה 80 עד תחילת שנות ה 2000. למדתי צילום כמקצוע, שעכשיו הפך יותר לסוג של תחביב.

אני אוהב לעשות עם חברים מה שכל העולם אוהב לעשות עם חברים... לצאת לשתות משהו, או לאכול משהו מידי פעם, לקשקש על כל מיני דברים, רציניים ושטותיים, לצאת לטיולים, לראות סרטים והרשימה עוד ארוכה...

החלום הכי גדול שלי זה לנסות ולהגשים את ה 'חלום האמריקאי' שלי... יש לי הרבה ביקורת לגבי איך דברים מתנהלים במדינה, ואיך דברים צריכים להיעשות במדינה שצריכה לדאוג לאזרחיה, אם זה בחינוך ואם זה במחירי הדיור השערורייתיים, שבמדינות שונות באירופה דואגים קודם כל לדברים האלה. אבל לגבי החלום שלי - אני מאחל לעצמי משכורת טובה, אישה שתאהב אותי ותקבל אותי כמו שאני, עם כל היתרונות והחסרונות, כמו שיש אצל כולם, ילד חמוד, כלב ובית עם גינה... כמו שאמרתי, החלום האמריקאי שלי...

יונתן וקנין

יונתן וקנין, בקרוב 21, מנתניה, סטטיסטיקאי בחברת הביטוח "הראל", מספר על עצמו, על החברים ועל רֵעִים:

אני עובד ב'הראל' כdata scientist שזה אומר לשבת מול מחשב, לכתוב תהליכים תכנותיים שונים שמעלים שלל תגליות מתוך נתוני החברה. אני לומד שם המון והכי אוהב ללמוד דברים חדשניים תוך כדי עשייתם - בין אם זה אלגוריתמים מתוחכמים, צורות יישום נבונות, או פשוט דברים חדשים ומעניינים. ב'הראל' למדתי את כל המקצוע מההתחלה, ומעבר לכך, עולם שלם של טכנולוגיה. יתרה מזאת, למדתי והנני לומד גם יכולות חברתיות דרך העבודה: ניהול מפגשים מול הצד העסקי, הצגת תוצאות העבודה, ועוד. אני פחות אוהב בעבודה את פער הגילאים ביני לבין שאר הצוות. הפער המינימלי הוא 10 שנים וזה די רחב...אמנם זה לא מפריע לדיבור בגובה העיניים, אך בכל זאת יש פער בשפה המשותפת.

מעבר ליכולות התכנות, אני גם מוזיקאי: יוצא להקה צבאית, מנגן על גיטרה בס. בעתיד אני מתכנן לשלב את תחומי העניין שלי, ליישם את התכנות לתוך עולם המוזיקה, וליצור כל מיני דברים מגניבים.

הצטרפתי לרֵעִים הרצליה לפני 4 שנים כמעט, במפגש הראשון הייתי טיפה בהלם, מכיוון שזו קבוצה גדולה יחסית, אבל מהר מאוד מצאתי את מקומי בקבוצה וחברים נפלאים שהיו איתי לאורך תקופה ארוכה ומוצלחת. עברנו גם תקופות פחות טובות בקבוצה, אך בזכות תמיכה הדדית של החברים וההתנהלות של נטע (הרכזת), המצב השתפר. הדבר שאני הכי אוהב בקבוצה זה עצם היותה קבוצה, עוגן חברתי מגובש ומלוכד. אני מרגיש בטוח בעצמי בזכות הפרגון ההדדי ותחושת השייכות.

דרור פיליבה

דרור פיליבה, בן 22, מפתח תקווה, מספר על עצמו, על החברים ועל רֵעִים:

אני עובד במחלקת שירותי ערך מוסף של חברת 'דיפלומט מפיצים' - חברה שמתעסקת ביבוא והפצה של מוצרי ניקיון, טואלטיקה, מזון וקוסמטיקה. במחלקה אנחנו מקבלים את הסחורה שמגיעה מחוץ לארץ ו'מגיריים' אותה - מדביקים מדבקות עם כיתוב בעברית ומתאימים אותה לשוק הישראלי. אני אוהב את האתגרים ואת הגיוון בעבודה. ארבעה חודשים אחרי שהתקבלתי, הבאתי את אלון ואללד, שני חברים מהקבוצה שלי ברֵעִים , שבאותה תקופה חיפשו עבודה, ומאז הם עובדים איתי באותה מחלקה. זה הופך את העבודה ליותר כיפית וגם יש לי עם מי לדבר בהפסקות.

אני משתתף בקבוצת רעים פ''ת. בקבוצה אנחנו 18 משתתפים. כשהצטרפתי, לפני שנתיים, הייתי סגור, בלי הרבה ביטחון עצמי, לא דיברתי הרבה והיו לי פחות חברים. לאט לאט נפתחתי והתחלתי לדבר במפגשים, וכמובן ליצור קשרי חברות עם המשתתפים האחרים בקבוצה. היום אני יותר פתוח, יש לי ביטחון עצמי גבוה, והכי חשוב - הצלחתי להגדיל את מעגל החברים שלי .

בזמני הפנוי אני אוהב לראות כדורגל, לשחות ולקרוא ספרים. עם החברים אני אוהב ללכת למסעדות לסרטים ולהופעות. אני בן אדם רגיש, נדיב, שאוהב לעזור לזולת, ומעל הכל - אוהב לתרום לקהילה.

אני חולם להוציא רישיון נהיגה ולעשות תואר ראשון בתחום מדעי המדינה ומזרח תיכון מפני שאני רוצה, בטווח הארוך, להשתלב בפוליטיקה הארצית או העירונית, בתפקיד שבו אוכל לתרום לקהילה ולציבור. אני מאחל לעצמי להצליח להגשים את החלומות שלי, וכמובן, מעל הכל - בריאות.

שני דגן

שני דגן, בת 24, משמשית, מספרת על עצמה, על החברים ועל רֵעִים:
אני ברֵעִים כבר 8 שנים (מאז 2010), בקבוצת טבעון. בפגישה הראשונה היה מלחיץ, כי לא הכרתי אף אחד, אבל לאט לאט התחלתי להכיר את הקבוצה ואת מי שנמצא איתי שם.
הדבר שאני אוהבת לעשות ברעים זה לרשום מסודר את מה שהמדריכה רושמת על הלוח כשהיא מבקשת ממני. עם חברים אני אוהבת לצאת איתם לבתי קפה מסעדות ולסרטים.
אני עובדת 4 פעמים בשבוע במסעדה שנקראת 'קימל בגלבוע' - אני עורכת שם שולחנות.
בשעות הפנאי אני משחקת טניס במסגרת 'ספיישל אולימפקיס' בענף הטניס ומתאמנת פעם בשבוע ביקנעם. אני מאחלת לעצמי לחלוק את החיים שלי עם החבר שלי, דניאל קפלן, שיהיה לי רק טוב בחיים ושכל מה שאני אאחל לעצמי יתגשם.